סיפורה של מיכאלה - התחלה חדשה
סיפורה של מיכאלה כשרק התחלתי את עבודתי כמאמנת התנהגותית בלהתחיל מחדש - מקלט שיקומי לבעלי חיים הכירו לי את הבעלי חיים שזקוקים לאימון התנהגותי וחיברות יצירת קשר וקרבה ובניית מערכת יחסים של אמון ובטחון שתאפשר לחיה להרגיש בנח בחברת בני אדם, לאפשר מגע, הובלה והכנה לטיפולים שותפים ורפואיים הראשונה שהציגו לי אותה היתה מיכאלה כמה סימבולי שהראשונה שהיתה זקוקה לעזרתי חולקת איתי את שמי בהתחלה זה היה לי נראה כמשימה בלתי אפשרית לא ראיתי איך אני יכולה ליצור קרבה עם אתון חשדנית שלא ניתן להת


על פחד ולא רק בזמן מלחמה
חוזרת הביתה מהמקלט הציבורי לפנות בוקר אחרי אזעקה, לחשוב שלפני קצת יותר מעשר דקות הייתי עמוק בשינה, אבל עיניי פקוחות עדיין לרווחה. הסכנה כבר לא מיידית אבל זה שולט בי, לא סתם יש את הביטוי 'עיניים פקוחות לרווחה', כשאנו בעירנות גבוהה וצריכים הבנה ברורה של הסביבה, זה עוזר לנו להגיע למודעות מלאה זה שומר עלינו ועל רווחתנו. יש לנו צורך עז לזהות סכנות ולנסות להימנע מהן, חשיפת לבן העין היא סימן אבולוציוני הישרדותי, העפעפיים נפתחים לרווחה באופן לא רצוני, זה מאפשר ליותר אור להיכנס ולנו ל


להיות כלב קטן וחמוד זה לא פשוט בכלל...
מה שאני הולכת לשתף איתכם יכול להתאים לכל בעלי החיים אבל היום אספר לכם על הניסיון שלי מהחודשים האחרונים שאני חולקת את חיי עם שני כלבי תחש חמודים שמאוד חוששים ממגע של אנשים אחרים. הרי רוב אוהבי הכלבים ירגישו דחף עז ללטף כלב חמוד וקטן במיוחד אם הוא בתיק או מוחזק בידיים. זה כמעט בלתי נשלט, אני בטח אדע ואבין, אחרי אין ספור כלבים שפגשתי במהלך חיי וישר חתרתי ליצירת קרבה, קשה שלא לרצות להתחבר ולהתחבב עם כלבלבים ולצפות שאת המגע שיש לנו להציע ואת הרצון שלנו להביע את האהבה שמציפה אותנו


מי מקבל יותר חופש לתנועה, סוס או חולדת מעבדה?
תמונה של סוס באורווה וחולדת מעבדה בכלוב כשאנחנו חושבים על עכבר מעבדה לרוב נדמיין כלוב קטן וצפוף וזה נכון כלובי בעלי חיים במעבדות כמו כלוב חולדות נחשבים כמוגבלים מדי, ומדענים ממשיכים לדרוש הגדלה ושיפור של תנאיהם. אבל אם ניקח צעד אחורה ונשווה את גודל הכלוב של חולדה לגודל התא הסטנדרטי שבו מוחזק סוס, החיה הגדולה, החברתית והתנועתית הזו רובנו נופתע מההשוואה. אני לא מנסה לזעזע פה אני רוצה להזכיר עד כמה "הרגיל" יכול להיות בעצם רחוק מאוד ממספק את הצרכים האמיתיים של בעלי החיים שאנו כל


להיות שם בשבילם זה השיעור האמיתי
אני עדיין נרגשת מאחד השיעורים של היום (26.02.23) אז התיישבתי מייד לכתוב. התלמידה הכי צעירה שלי, בת 4 הגיעה לחווה ובהתרגשות רצה אל הלוח...





