_edi.png)
לפני כמה ימים ששאלה אותי תלמידה ותיקה שלי היכן כל הגביעים שלי מימי התחרויות שלי, סיפרתי לה שאת הגביעים והרוזטות שלי אני לא שומרת כבר ממזמן. שיתפתי אותה שבגביעים שלי אני כבר לא כל כך גאה, הם מזכירים לי שבילדותי הרצון לנצח התגבר על האהבה שלי לסוסים ואינני גאה בדרך שבה כעסתי והתעצבנתי על הסוס ועל עצמי כשלא צלחנו את המסלול.
אבל היום יש לי שלל של גביעים שאני מאד מאד גאה בהם, והיא אחד מהם. כל פעם שאני מלמדת מישהו איך לבנות קשר עם חיה שמבוסס על ערכי אמפתיה, הקשבה וסובלנות לאחר, אני מרגישה שזכיתי בגביע, והגביע הזה ישאר לתמיד, (אפילו עם כל מעברי הדירות שלי), הוא לא יצבור אבק ולא יאבד. ואפילו ייצור לעצמו בהמשך הדרך גביעים משלו.
