כשרק התחלתי את עבודתי כמאמנת התנהגותית בלהתחיל מחדש - מקלט שיקומי לבעלי חיים הכירו לי את הבעלי חיים שזקוקים לאימון התנהגותי וחיברות (יצירת קשר וקרבה ובניית מערכת יחסים של אמון ובטחון שתאפשר לחיה להרגיש בנח בחברת בני אדם, לאפשר מגע, הובלה והכנה לטיפולים שותפים ורפואיים) הראשונה שהציגו לי אותה היתה מיכאלה כמה סימבולי שהראשונה שהיתה זקוקה לעזרתי חולקת איתי את שמי בהתחלה זה היה לי נראה כמשימה בלתי אפשרית לא ראיתי איך אני יכולה ליצור קרבה עם אתון חשדנית שלא ניתן להתקרב אליה בין עדר חמורים שמרגיש לשחות בין להקת דגים בים בו אבל אחרי כמה ימי ניסיונות קצת מייאשים רצה הגורל וזיהיתי אותה על הגדר ההיקפית מצויידת כמו תמיד בשק של חטיפים קראתי בשמה מיכאלה ומייד מידי לקחה היא את החיזוקים חזרתי על הטכס הרבה פעמים ולאט הוספתי מרחק וקראתי לה שוב והיא נענתה לקריאתי וזיהתה את ההזדמנות לדברים טובים מאז אותו היום נפגשנו פעמיים בהם יכולתי לחזור על הטכס ואז ביום תמים שלא באמת התכוונתי נפגשנו בפנים פנים מול פנים ובלי החטיפים והאמון שכבר נוצר איפשר להראות לה שהמגע שיש לי להציע הוא ממש נעים ושהיא יכולה לבקש ממני את הגירודים אין סוף של פעמים והגוף עם הנפש התרככו שם בפנים וכל החששות התחלפו ברגשות נעימים ואני זכיתי לעוד חברה לחיים