אבי, מיכאל

כל חיי אבי, מיכאל, דאג לעטוף אותי בבעלי חיים.

החיות תמיד חיזקו את הקשר ביני ובין אבי והנחו את חיי.

כשטוטו הסוס המיניאטורי נכנס לחיי כסייח בן כמה חודשים,

אבי מיכאל כבר אובחן כחולה דימנציה,

מחלה ארורה אשר אט אט גבתה ממנו את תפקודו המנטלי ויכולתיו הגופניות,

במקביל אבי חווה שני אירועים מוחיים שפגעו ביכולת הדיבור שלו.

כאשר אבי כבר התגורר במעון סיעודי, אני וטוטו הרבנו לבקרו,

בעיקר כדי לשמח אותו, לאפשר לו ללטף את טוטו ולשחק איתו בכדור

ומייד דיירים נוספים ביקשו להכיר את טוטו.

עם השנים אני וטוטו פיתחנו משחקים נוספים והיה ניתן להבחין בתנובות ממפגשי המשחק בין טוטו, אבא שלי והדיירים האחרים.

גיבשתי תוכנית טיפולית לקבוצות ויחידים וחיפשתי מקום שיסכים לנסות משהו חדש ולא שגרתי, מי שמע על סוס מיניאטורי שנכנס לתוך אולמות וביתנים של דיירים עם נעליים מיוחדות? מתהלך חופשי ולא נבהל מצעקות ורעשים? סוס שמנגן בפסנתר ומצייר ציורים?

למזלי במהלך שלושת השנים האחרונות,

אני וטוטו מבקרים במעון חברת נעורים,

רוב דיירי המעון כיום, הם אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית

אשר זקוקים לסיוע יומיומי ברמה טיפולית, סיעודיים או עם התנהגות מאתגרת.

גם במהלך הטיפולים השבועיים במעון,

טוטו גילה יכולת מדהימה ליצור קשר עם הדיירים.

טוטו הצליח להמיס חששות ופחדים

ולעזור להם ליצור הצלחה במשימות המשותפות,

רגעים מרגשים כאשר טוטו למד איך ליצור הצלחה

אצל כל אחד אשר גופו לא איפשר לו להושיט יד לתפיסת כדור או ללטף,

טוטו דאג להניח את הכדור בחקם או ישירות בכף ידם.

כאשר ביקשו ליטוף, טוטו דאג ליצור מגע עם ידיהם.

טוטו אשר תמיד אומן בעזרת חיזוקים חיוביים,

אף פעם לא רוצה לסיים את המפגשים,

ושנינו תמיד יוצאים הביתה מלאים...

אני בסיפוק מהדרך שבחרתי

והוא בחטיפים.

לזכר אבי, מיכאל בן טובים, אשר נפטר לאחרונה ממחלת הקורונה,

מודה לו על כל השיעורים שלימד אותי עם השנים,

על חמלה, רוחב לב, דאגה ואהבה לבעלי חיים ואנשים.